🕯️הרבי מלעלוב
האדמו"ר מלעלוב כינה את ט"ו בשבט "יום טוב של ארץ ישראל", ושולחנו ביום הזה היה מלא התלהבות.
השיעור נאמר סמוך לט"ו בשבט, והרב פתח בביטוי שטבע האדמו"ר מלעלוב, שגר בארץ ישראל: ט"ו בשבט הוא "יום טוב של ארץ ישראל". הביטוי אינו כתוב בחז"ל, אבל זו הגדרה מעניינת.
מסופר שהאדמו"ר היה עורך בט"ו בשבט "טיש" גדול, ושהעידו עליו שלא הייתה אצלו התלהבות במשך השנה כמו ההתלהבות שבשולחנו ביום הזה. הוא היה חוזר ואומר: היום יום טוב, יום טוב של ארץ ישראל.
ומסופר עוד: פעם אחת הייתה בארץ ישראל מגפה קשה, וכמעט לא היה בית שלא היה בו מת. בט"ו בשבט, כשערך את השולחן, בא אליו ילד ואמר שאביו ואמו חולים במחלה הקשה. האדמו"ר היה עצוב מאוד, אבל אמר: לא אתן לשטן לנצח, ולא אוותר על השולחן של ט"ו בשבט. הוא נתן לילד פרי ואמר: יאכלו ההורים מזה, אלה פירות של ארץ ישראל, ובעזרת ה' יבריאו. וכך היה.
השאלה שהשיעור מנסה לענות עליה היא: מה פירוש "יום טוב של ארץ ישראל"? ולמה עושים מן היום הזה עסק כה גדול?
והביטוי הזה, "יום טוב של ארץ ישראל", ילווה אותנו לאורך כל השיעור. בסופו נבין שאין זה רק שבח לפירות, אלא הגדרה עמוקה של מהות היום.